משהו נפלא עומד להתרחש

סיגל יקירה,

ההחלטה לקחת את חיי ועתידי בידיי פגשה אותי בדיוק במקום שבו הייתי זקוקה לעצמי ולך. אני אישה שמחזיקה מעצמה אמיצה, אשר לקחה כבר כמה החלטות אמיצות בחיי, ולראשונה מזה די הרבה זמן הרגשתי אבודה. ולמה אבודה? אז ככה…

בת 44 כבר אמרנו? (אין לי בעיה עם זה, מחבקת כל שנה בחיי!) אז כן, כבר ידעתי וקיננה בתוכי ההרגשה כי אני צריכה שינוי, אך לא ידעתי לאן מועדות פני. מה אני רוצה לעשות, לאן אפנה? ימינה? שמאלה? דבר אחד ידעתי וכבר הרבה זמן, להישאר היכן שאני עובדת אני לא רוצה. הרגשתי שמיציתי את עצמי ופחדתי להפוך למנהלת/עובדת ממורמרת שבסופו של דבר זה יפגע בי, ואני לא רגילה למצבים כאלה. תמיד עזבתי כל מקום עבודה בחיי (ואני יכולה בגאווה לספור אותם על יד אחת) בלחיצת יד וברוח טובה, כי כזו אני וזה חשוב.

חוץ מהשינוי התעסוקתי, הפריעה לי גם העובדה כי אינני בזוגיות כבר זמן רב. וכל ניסיונותיי לחפש בן זוג באתר כזה או אחר עלו בתוהו, ובתוך תוכי ידעתי כי לא זו הדרך. אבל המשכתי כי לא ידעתי מה עוד לעשות, או כי זה מה שהסביבה הכתיבה…You name it.

וכבר הייתי אצל מטפלים מכל מיני סוגים (NLP, מישהי שמתמחה בשחרור פלונטרים הקשורים לגלגולים קודמים ועוד. חוץ מלהשתטח על קברות צדיקים עשיתי כמעט הכל… וכולם עזרו לי לאותו שלב אבל לא מצאתי זוגיות. ובינתיים הפכתי לאימא (ההחלטה הכי טובה שעשיתי בימי חיי) וסדרי העדיפויות השתנו, אבל זה עדיין היה חסר.

וגם המצב הכלכלי לא היה משהו, הרגשתי (שוב, כמו הרבה פעמים בחיי) שאין לי שליטה על ההוצאות. אז מה עושים? רשמתי כל הוצאה, התאזנתי, ואז שוב איבדתי בלמים, ושוב חזרתי לרשום וחוזר חלילה.

ולפני כמה חודשים החלטתי שאין טעם לעשות שוב את אותו הדבר, אם הוא לא עובד. שוב פסיכולוג או מטפל אחר? לא ולא. עוד אתר היכרויות? לא ולא. אז מה כן??

ואז נזכרתי ששירי פרסמה משהו שהיה קשור אלייך, לא זוכרת בדיוק את הפרטים (וזה ממש לא חשוב!) אני רק זכרתי את שמך ושזה היה משהו שקשור באימון אישי. שיחקתי עם המחשבה עוד קצת והחלטתי שדי, זה מרגיש לי נכון, את מרגישה לי נכון וחבל על כל דקה נוספת. שלחתי הודעה לשירי והיא שלחה לי את הפרטים. ובלי לחכות הרבה זמן הרמתי טלפון, ואיך אומרים? השאר היסטוריה, אבל לא סתם היסטוריה כי אם חתיכת fucking פריצת דרך.

ולמה פריצת דרך? כי אני יודעת מה אני רוצה לעשות בחיי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואין דבר יותר משחרר ומפחיד מזה בעולם. כמעט…

החיבור אתך היה מיידי, וכבר בשיחת ההיכרות ידעתי שזה זה. לאחר הבירור הקצרצר מה הביא אותי אלייך, שבה מניתי את שלושת הסיבות, קריירה, זוגיות וכסף, את ישר אמרת את משפט הזהב: "זוגיות לא מחפשים, זוגיות מוצאים" ובאותו רגע משהו ענקי בי השתחרר. כי זה הרגיש לי כל כך נכון וידעתי את זה אבל אין תחליף לשמוע את זה ממך, או ממישהו אובייקטיבי.

וכבר בשיחה הראשונה הבנתי מניין הכל נובע. מחוסר ביטחון עצמי, שאיפשהו במהלך השנים האחרונות, איבדתי אותו, את עצמי. וכשאין ביטחון עצמי, איך אמצא עבודה? איך אמצא זוגיות? אין סיכוי וזה בדיוק מה שחוויתי בשנים האחרונות. והגיע הזמן לשים את עצמי בחזית, לטפל בעצמי עם עצמי ואתך. כדי שאהיה מאושרת, כדי שלילד שלי תהיה אימא מאושרת.

וכל פגישה אתך הייתה חוויה. יחד אתך פרמתי את הקשרים, הכרתי בחסרונות ואיך הם יתרונות (זה לקח לי רק שלוש פגישות..), סלחתי לעצמי (וכמה זה חשוב, אין לתאר) ושיננתי לעצמי "בפעם הבאה אעשה את זה אחרת" ושוב סלחתי ויחד עם זה קבלתי את עצמי יותר, והביטחון חזר אלי. גם תסכולים בעבודה (מישהו אמר "בוסית" ולא קיבל?) פתאום קיבלו תפנית והסתכלות שונה, ולא האמנתי, כי הייתי כל כך עסוקה במירמור, כעס ושנאה. והיום זה אחרת. ממקום אחר, וזו הרגשה כל כך טובה.

והיו רגעים שלא היה לי קל לקבל את המראה שהצבת מולי ולהתמודד, אבל זו המחויבות שלקחתי על עצמי. לא להתבייש ולא לוותר, לא להתגונן, כי אם לשתוק ולחשוב, ולהתאמן, ולעשות אחרת. לעשות שיעורי בית, כי זה חלק מהאחריות ואני לא מרמה אף אחד, רק את עצמי.

והערמת קשיים איפה שצריך ושאלת את השאלות הקשות והנוקבות ולא ויתרת, ועל זה אני מודה לך מקרב לב. זה בדיוק מה שהייתי צריכה, להבין, להפנים ולעשות. ובפגישה השישית או השביעית זה קרה. בדמיון מודרך של כמה דקות הבנתי מה אני רוצה לעשות, מה אני צריכה לעשות, מה הייעוד שלי. לעזור לאנשים באמצעות תקשור. ועם ההכרה והגילוי המרעיש הגיעה ההתרגשות הגדולה וגם הפחד. מפני הלא נודע, מפני קפיצת הבנג'י שאני עומדת לעשות.

ועם השיתוף עם הקרובים אליי באמת, קרתה גם פריצת הדרך. יחד עם חברה קרובה מאד מהעבודה שהיא טיפוס אנליטי, רציונלי שלא ידעתי איך תקבל את זה. החלטתי שאני אומרת לה שאני רוצה להיות מתקשרת. והתגובה והקבלה שלה הייתה מדהימה, והיוותה בעבורי, ואגיד את זה שוב, פריצת דרך, כי היא נסכה בי ביטחון, והתחלתי ולהרגיש בנוח. ועדיין, מאיפה מתחילים? מי יעזור לי להניע את החלום?

בפגישה האחרונה, זה הגיע.

אני ורק אני… והתשובה הייתה שם ואני לא ראיתי, עד שאת סיגל דחפת, ושאלת, ועניתי. שוב ושוב אמרת לי wrong answer! ושוב שאלת ולא ויתרת.

א-נ-י אניע את החלום שלי, אני אשב עם עצמי ואקבל את המדריכים שלי, ומשם אתחיל לקבל אנשים לאט לאט עד שאוכל לעזוב את העבודה ולהגשים את החלום, לעזור לאנשים, להיות עצמאית ולקבל סיפוק שלם ולהיות מחוברת לעצמי. זה החזון שלי והרבה יותר מזה. זו אני.

תודה לך סיגל יקרה שלי. תודה על הסבלנות, על התמיכה האדירה והמילים הנוגעות ועל המשפטים שנגעו בדיוק איפה שצריך. תודה שיישרת אותי ולא נתת לי להתפזר, תודה על 10 מפגשים מעצימים. ותודה הכי גדולה על מי שאת, כי בלעדייך ובלעדיי כל זה לא היה קורה. וזה קרה, ואני עכשיו הולכת להגשים את עצמי.

משהו נפלא עומד להתרחש.

אוהבת אותך, שותפה למסע שלי.

ענבל.