שמת לב שעברת שם בכלל?

פעם, לפני שנות דור,
כשהייתי זקנה פחות, יפה פחות, מאושרת פחות
ובאופן כללי פחות…
עברתי בדרך לאן שהוא ליד שלט חוצות ענק
עם מידע שתפס לי את העין.

ביני לביני החלטתי שבדרך חזרה הביתה אשים לב
למה שכתוב שם על השלט ואדוג ממנו את הפרטים הנחוצים לי.

כמה שעות מאוחר יותר, כאשר הגעתי הביתה,
התבאסתי לגלות שלא שמתי לב כשעברתי ליד השלט
וזה אומר שאין לי את הפרטים שרציתי
ושאת סקרנותי אוכל להאכיל רק מחר.

ניסיתי לשחזר את הדרך חזרה הביתה
כדי להבין איך קרה לי כדבר הזה.
והרי כל כך רציתי…

הרגשתי, ממש הרגשתי, שבכלל לא הייתי שם,
בכלל לא עברתי בנקודה הזו בדרך שבה ניצב השלט ומחכה לי.
ההיגיון, לעומת זאת, אמר שלא יכול להיות.

לא יכול להיות שלא עברתי שם,
פשוט מכיוון שזוהי הדרך היחידה הביתה.
הגיוני, לא?

אז מה בכל זאת קרה?
סתם שכחתי?
זרח מפרחוני?
אההה, לא. התשובה הרבה יותר פשוטה.
באמת לא הייתי שם.

כלומר, גופי עבר שם, ליד השלט ההוא, בטוח שעבר.
אבל התודעה שלי – היא טיילה לה בזמן הזה במחוזות אחרים.
מכירים את זה?

אתם מכירים את הדרך,
מכירים את האוטו,
סומכים על התגובות שלכם, על הניסיון,
לא צופים הפתעות מיוחדות
ומרשים לעצמכם להוריד דריכות לרמת כוננות נמוכה.

כלומר, אם לא יקרה פתאום משהו,
על הכביש, ברכב, בטלפון…
אתם תמשיכו לנמנם את דרככם,
חושבים על כל מיני דברים, ולנהוג תוך כדי.

בעצם, בבלי דעת הפעלתם טייס אוטומטי.

הטייס האוטומטי הזה הוא משהו
שכולנו מפעילים במצבים שאליהם אנחנו כבר רגילים.
לא רק על הכביש.
גם בחיים.

ואז… אנחנו מפספסים את השלטים,
וגם תמרורים חדשים,
ואת כל מה שהיה כתוב על הקיר.
כל הדרך.
לא, לא על הכביש.
בחיים.

ואני אומרת –
תעצרו להתרעננות,
חשבו מסלול מחדש,
תציצו בעצמכם במפת הדרכים שלכם,
תעשו משהו שונה.

לא, לא על הכביש.
בחיים.

יש שם יעד? מטרה? סיבה?
יודעים לאן אתם רוצים להגיע ובשביל מה?

לא, לא, לא על הכביש.
בחיים.
אז מי שרוצה לצאת לדרך – שיאותת…

בטח בחיים. אלא מה?

סיגל בר – שוברת קירות
054-6678044