פעם שמעתי שמישהי שאומרים עליה "בחורה נחמדה"
סימן שאין שום דבר להגיד עליה.

בכלל, היחס האמביוולנטי שיש לי למילה "נחמדה" הוא רב שנים.

כי אני, רוב חיי, הייתי מוכרחה להיות נחמדה.
נחמדות, מן הסתם התבלבלה אצלי עם ריצוי
ולפיכך לא למדתי לומר לא,
לעמוד על שלי,
להעמיד את עצמי בראש סדר העדיפויות שלי
או לגונן על הצורך בסיפוק הצרכים הבסיסיים ביותר שלי.

אומרים רצונו של אדם – כבודו.

חשבתם פעם על המשפט הזה?
אני בוחרת לפרש אותו כך:
אם אדם מכבד את עצמו
אז הוא יודע מה הוא רוצה ומה הוא לא רוצה.
כלומר, יש לו רצון משלו.
פשוט, נכון?

אז מי שלא הצמיח רצון משלו
ועסוק בלמלא את משאלותיהם של אחרים,
או בקיצור, חי בתחושה שלא מגיע לו כנראה שאינו מכבד את עצמו.
גם פשוט, נכון?

כמה פשוט ככה מאתגר לשנות את התפיסה הזו.
תאמינו לי, אני יודעת.

בכל השנים האלה שבהן לא כיבדתי את עצמי,
לא הגיע לי ולא הייתי "בסדר"
הייתי כל כך נחמדה לאחרים.
סוג של סמרטוט רצפה.
יכולתי להקדים ולדעת מה מישהו אחר ירצה, יעדיף או יבחר
וטסתי למלא את רצונו.
שיואווו, איזה מותק שאת…

ביום שהרמתי ראש והתחלתי להיאבק סומו
עם הטייס האוטומטי המופרע שלי
על כבודי העצמי (בעיניי כמובן),
על הרצונות שלי,
על למרפק את דרכי אל ראש סדרי העדיפויות של עצמי,
אחד הדברים הראשונים שהבנתי הוא
שהבחירה היא רק שלי.
שרק אני אקבע איפה בתור שלי אני עומדת.

כן, גם הבחירה להיות אחרונה הייתה שלי.
אני כל כך רציתי לתת,
כל כך הייתי מתוכנתת לתת,
שלא היה לי זמן לבדוק מה אני רוצה לקבל.
לא ידעתי שמותר לי לקבל.
מן הסתם, באופן טבעי זימנתי לחיי המון לקחנים,
בדיוק מהסוג שלא צריך אפילו לבקש מאנשים כמוני,
סליחה, כמו שהייתי.

הבחירה שלי שלא לאכזב מישהו אחר
אפילו במחיר שאאכזב את עצמי
עשתה אותי "נחמדה" נורא.
מותק.
אבל היה לה מחיר נורא.
דרסתי את עצמי בדרך…

זה לא יכול לקרות לי יותר.
הדרך הארוכה, המאתגרת
אך המאוד מתגמלת שבה הלכתי משם,
יד ביד אתי,
התחילה בלפתח את המיומנות להגיד לא.
עד כאן. לא מתאים לי.

לא בתאוריה,
לא בסימולציה.
בחיים.
במצבים אמיתיים בהם מישהו אחר,
בעיקר מישהו שמורגל לקבל ממך הכל,
רוצה ממך משהו שאין ברצונך לתת,
שם, בלב הקושי האישי שלך,
שם מתחילה העבודה.

וכאשר הצלחת לומר לא,
בשלמות עם ההחלטה שלך
וגם לכבד את עצמך על כך –
צמחת מטר בגובה.
ואז כדאי לך להתחיל לספור אותן,
את ההצלחות האישיות הקטנות והמופלאות הללו.
לאסוף אותן כמו אבנים טובות בדרך,
להיבנות מהן,
להתחזק וללמוד מהו רצונך שלך.

היום אני הרבה יותר נחמדה,
אבל נחמדה אמיתית,
כי אני נחמדה קודם כל אל עצמי,
אותנטית לחלוטין,
נאמנה לסט הערכים שלי,
שמחה בחיי ובדרכי
ומכאן שיש לי הרבה יותר מה לתת.

הרבהההה יותר.

סיגל בר – שוברת קירות

054-6678044