שעתיים לפני הפגישה התשיעית, אחת לפני האחרונה בתהליך האימון שלה, היא מתקשרת אליי. "יש לי וידוי", היא אומרת, "השבוע לא התקדמתי בשיט. אז את חושבת

על הקשר שבין לשמור סוד לבין לקבל טיפול הכרחי, להשתקם, להחלים. עשו לך, שתו לך, קרה לך, אכלת אותה. אתה בטוח שפישלת ושזו אשמתך. או

בכל התמונות שלי מכיתה ז' (ששש… איך את מדברת?) אני נראית נורא מלנכולית, שלא לומר זעופה. לא, זה לא בגלל גיל ההתבגרות. גם לא בגלל

לפני חודש השתתפתי בכנס של בעלי עסקים. הכנס, שהיה סוג של סדנת למידה אקטיבית היה מעניין ומועיל, אבל לא על זה התכוונתי לספר לך היום.

  זה מה שאמרו לי שנים. כלומר, זה יפה מצידך שאת מציירת יפה, אבל… אז מכיוון שלא ידעתי מה לעשות עם ה"מציירת יפה" הזה דחפתי

החיים שלי עד גיל 45 היו מחורבנים למדי. נכון, היה לי עסק מצליח, ילד מבטיח, בעל מרוויח וחיי חברה מקיר לקיר. אבל החיים היו עצובים,

שלום אוי וי, אין לי ממה לסבול. מה יהיה? איזו מין פולנייה אני אם כל הזמן רק טוב לי? פולנייה מקולקלת? לפני דקה חזרתי משבוע

מי לא מכיר את הביטוי "קיצורי דרך מקצרים את החיים"? בואו נשים רגע בצד את העובדה הבדוקה שלאנשים רבים קיצורי קיבה דווקא מאריכים את החיים,

הייתי רוצה לטעום את טעם האהבה… מי שטעם את טעם המצוקה… יש טעם לחיים האלה? טעם לפגם… טעם הכישלון, טעם האכזבה, טעם החיים וכן הלאה.

  כשמישהו היה אומר לי באירוע חברתי שהוא חיפש אותי ולא מצא הייתי עונה לו שהוא היה צריך לסרוק לרוחב… כשעלתה שיחה על אנורקסיה אני

פעם, כשהייתי נערה צעירה (איפה שהוא בשנות השבעים), ראיתי תמונות של אימא שלי בצעירותה (איפה שהוא בשנות החמישים…) במכנסי צינור, מה שאנחנו קוראים היום סקיני…

פעם שמעתי שמישהי שאומרים עליה "בחורה נחמדה" סימן שאין שום דבר להגיד עליה. בכלל, היחס האמביוולנטי שיש לי למילה "נחמדה" הוא רב שנים. כי אני,

  החוויה השנתית בקופת חולים… כל שנה, כמו שעון, קופת החולים המאוד אחראית שלי מזמנת אותי לסדרת בדיקות שגרתיות. עד כאן הכול טוב, אלא שאצלם

אני חושבת שדמיינתי את זה קצת אחרת. חשבתי שיש לי זמן להתכונן נפשית, שאולפן צילומים הוא משהו מאוד מואר, שמצלמות הטלוויזיה נורא קרובות ושמישהו כבר

היא יושבת מולי וטוענת לעומתי בתוקף: "אני טיפוס זוגי. אני לא כמוך. אני לא יכולה לחיות לבד…" מכיוון שהיא לא מתאמנת שלי אלא חברה שלי

אחד בספטמבר, הילדים חוזרים למסגרות הלימודים, ההורים נושמים לרווחה (לא שממש ברור לי איפה הרווחה הגדולה בלשלוח אותם דווקא לשם…), בעלי העסקים רק יצאו מהלחץ

כשהילד שלי, בגיל שנתיים וחצי, הגיע יום אחד למעון עם נעליים הפוכות, ימין על שמאל ושמאל על ימין והגננת הסתכלה עליי בהאשמה גלגלתי עיניים והסברתי

לא, זו לא המלצה גורפת לעבור על החוק. כן, זו כן המלצה גורפת לקבל החלטות "מסוכנות" במצבים מסוימים. אם ההורים שלך, המורה שלך מהיסודי, אשתך/בעלך/הבוס

אנחנו לא באמת יכולים לדעת בוודאות מוחלטת מה מחכה לנו מעבר לפינה. האם המהלך שאנחנו עושים יצליח או לא? האם יצליח במלואו או רק בחלקו?

אחד מגיע לרופא שיניים, מתיישב על הכסא וברגע שהרופא נכנס לו לפה הוא  תופס לו בביצים ואומר: דוקטור, אנחנו לא נכאיב זה לזה, נכון?…  

"אוקיי", אמרתי לה, "אני פותחת את הדלת ומציצה." "מה את רואה שם?" שאלה. "חדר גדול וריק שבקצהו הרחוק דלת נוספת", עניתי. "מה את הולכת לעשות?"

פעם, לפני שנות דור, כשהייתי זקנה פחות, יפה פחות, מאושרת פחות ובאופן כללי פחות… עברתי בדרך לאן שהוא ליד שלט חוצות ענק עם מידע שתפס

המוכרת העיפה בי מבט אחד ואמרה "אין לנו במידה שלך!" נשתלתי במקום. אני מודה שהתבלבלתי לרגע. כבר שנים שלא שמעתי את המשפט הזה. ואז אני

אחרי יום האישה נשוב להיות נשים של יום יום. אחרי פסח נחזור לאכול חמץ. ואחרי פורים? האם אחרי פורים נסיר את המסכות? מסכת האושר המאולץ,

ב- 21 בינואר בכל שנה, כבר 9 שנים ברציפות, אני חוגגת לעצמי יום הולדת. נכון, מהבחינה הכרונולוגית הרשמית, הייתי אז בת 44 וחצי, אבל ביום

לא, באמת, אני שואלת ברצינות. אם הייתי יכולה לפתוח לכם חלון הצצה אל העתיד שלכם, ככה שתוכלו לראות בדיוק מה יהיה איתכם, לאן תגיעו, עם

אחד בספטמבר, הילדים חוזרים למסגרות הלימודים, ההורים נושמים לרווחה (לא שממש ברור לי איפה הרווחה הגדולה בלשלוח אותם דווקא לשם…), בעלי העסקים רק יצאו מהלחץ

אומרים שרק לאחר חמש שנים אפשר למדוד אם ניתוח קיצור הקיבה שלנו הצליח או נכשל. הייתם רוצים לדעת מראש אם אצלכם זה יצליח? הייתם רוצים

מאז הפריצה לא נגעתי באוטו שלי. לא בא לי עליו. הבלגן שהשאיר הפורץ, שמצא את כל צרורות המפתחות אבל לא את הקוד, עשה לי איכס.

"יש לה מזל שהיא לא הבת שלי…" נפלט לי.   המון שנים עברו מאז.   אני הייתי בהיריון עם הגור שחגג לאחרונה 28 ותעודות הורות

בסוף ההרצאה, כשנתתי זמן לשאלות, שאלה אחת המאזינות שלי: אז מה זה בעצם ה"פטיש 5" הזה שאת מדברת עליו כשאת אומרת ששברת את הקיר בפטיש

סליחה, נו אופנס, כן? אבל יש לי שאלה לכל מחזיקי תעודות המנטור למיניהם. אתם יודעים מי היה מנטור? ובכן, למקרה שאת הפרט הזה שכחו ללמד

  למי מכם יצא לקנות באיקאה פריט ריהוט להרכבה עצמית? כזה שבא בחלקים, עם ערכה שלמה של ברגים, אומים, חלקי פלסטיק ומתכת, יתדות וזוויות וגם,

ניתוח קיצור קיבה הוא לא ריצת 100 מ', אפילו לא מרתון שמסתיים אחרי 42 ק"מ. הוא ריצה איטית ונינוחה לכל החיים, עם הקשבה תמידית לגוף,

  איך התפתחה שיטת לרזות – דרך הקיצור ? ביום שלאחר ניתוח קיצור הקיבה שעברתי לפני 13 שנים, כשאני שוקלת 140 קילו טבין ותקילין, בהחלטה קצת משוגעת

להרצאה הראשונה שלי, כאשר רק התחלתי לדבר אל ועל מקוצרי קיבה, קראתי "כשאהיה גדולה אהיה קטנה"… השם הזה נבחר כי זו באמת הייתה הפנטזיה הכי

מכירים את אלה שהיו בטוחים שכשהם יהיו גדולים הם יהיו מאלפי אריות באפריקה? יחיו בתוך נופים אקזוטיים, מוקפים בחיות מסעירות ובאנשים יפים ואמיצים? ילבשו תמיד

תגידו, גם אתם מאלה שכמו כל ישראלי טוב, דואגים נורא למפלס הכינרת אבל לא ממש מתעסקים במפלס "הכינרת הפרטית" של הגוף שלכם? יושבת מולי השבוע

משהו נפלא עומד להתרחש! חברה אנונימית ויקרה מאוד שלי, את אומרת שאת זקוקה למשהו חדש לצפות לו. משהו טוב. ואני חושבת לעצמי וואלה, הייתה לך

הייתי בת 44 כשהלכתי, עם כל 140 הקילוגרמים העצובים שלי, בפעם הראשונה לרופא לבדוק את האפשרות של ניתוח לקיצור קיבה. שילמתי במיטב כספי עבור פגישה

"אני מוכרחה נעליים חדשות…" "אני חייבת להחליף ת'אוטו…" ככה הייתי אומרת, ככה שכנעתי את עצמי שזה בסדר, ככה באמת חשבתי. אז נכון, אצל רוב האנשים

אוקיי, אז עשיתם מהלך, לקחתם על עצמכם דרך חדשה, שיניתם את אורח החיים שלכם, פרצתם בהורה סוערת למראה כל קילו שירד, קיבלתם ים של מחיאות

היה לה חלום. שנים שהיא חלמה את עצמה עומדת בנונשלנטיות על איזה הר אקזוטי בפינה נידחת של העולם, במכנסי דגמ"ח וגופייה, מיקרופון אישי צמוד לה

מה זה בכלל ליווי מקוצרי קיבה? מה עוברים בתהליך כזה? מדוע הוא כל כך שונה מכל תהליך אחר שניסיתם עד היום כדי לרדת במשקל וכדי

וכל השאר?… בדיחה ישנה וגרועה במיוחד מספרת על שלושה גברים שמתחרים ביניהם אשתו של מי יותר שמנה. הראשון מספר שאשתו תופסת שני מושבים באוטובוס, השני

השקר היה אחד מכלי ההשרדות הראשונים שפיתחתי לעצמי. הייתי ילדה, נערה ובחורה צעירה ללא הגנות, ללא סנגור מבית או מחוץ ולא ידעתי אחרת. וכמו בכל

  עשרים שנה! עשרים שנה חשבתי להתגרש. עשרים שנה, ריבונו של פתח תקווה, וזה לא גרם לי לעשות את הצעד. בסוף עשיתי את זה, אבל

  אז מה יהיה? לא יהיה כלום. כלומר, לא יקרה כלום אם לא תגרום לזה לקרות. אם תגלה פתאום שאתה מטוס קרב, כמוני, כמו מעטים

אדוני השופט, הוא לא אשם! וגם אני לא. כל עשור ואויב העם הנבחר שלו. אחת לתקופה, והזמנים מתקצרים והולכים, מתפרסם איזשהו מחקר, סדרת מאמרים או

** מה דעתך לצאת מהארון? ** אף אחד לא ידע שהנישואין שלי מחורבנים. אף אחד לא ידע שרע לי ושאני בודדה. אף אחד לא ידע

ככה אמרתי בביטחון מלא ושעתיים אחר כך הלכתי לאיבוד. איבוד, מתברר, זה כפר בשם Wurmlos בפרברי ציריך. ערב לפני החזרה הביתה, עליתי על רכבת ב-

גם אתם מתבלבלים בין סליחה להתנצלות? אז קודם כל עזבו אותי באימשלכם מכל העניין הזה של בקשות סליחה גורפות בפרהסיה, רק כי יום כיפור, רק

סליחה מראש אם אני שוב עושה לכם חיים קשים. זה תפקידי בכוח. למקרה שלא ידעתם עד שהגעתי… אנשים שהביאו את עצמם למצב של משקל יתר

  התקופה הזו בשנה שיופיטר בנסיגה, הכל קורס לך, שום דבר לא מסתדר ועוד ועוד בעיות צצות ודורשות את המעורבות שלך, את הזמן שלך, לפעמים

 קיצור תולדות הזמן  לא מזמן חיפשתי תמונה "שמנה" שלי בשביל משהו בפייסבוק. שוב ושוב הפכתי את האלבומים הישנים לחפש איזושהי תמונה שבה אני מצולמת לבד

  אתם בדיוק מהסוג הזה של האנשים שיודעים לשמר את החיוך הפנימי שלכם, שתמיד מחייכים אל העולם (על אמת), שקמים בבוקר וזוכרים להדליק את האש

**כמה משקל אתם נותנים למשקל בחיים שלכם? ** יש אנשים שהדבר היחיד שהם רוצים בחיים זה להיות רזים. כי רזה = יפה, רזה = בריא,

כשהלכתי לניתוח לא ידעתי לדמיין מה יהיו התוצאות של המהלך הזה. מצד אחד, לא יכולתי לראות את עצמי, אפילו בדמיון הכי פרוע שלי, רזה על

ממה הם עשויים? אלה שקמו מעפר והצליחו "כנגד כל הסיכויים"? אלה שהיקום חילק להם קלפים לא משהו, אבל הם בחרו לשחק בהם הכי טוב? אלה

מכירים את אלה שהיו בטוחים שכשהם יהיו גדולים הם יהיו מאלפי אריות באפריקה? יחיו בתוך נופים אקזוטיים, מוקפים בחיות מסעירות ובאנשים יפים ואמיצים? ילבשו תמיד

ניתוח קיצור קיבה הוא ממש לא הסוף! ניתוח קיצור קיבה הוא לא סוף, הוא התחלה. הוא התחלה של תהליך שינוי ארוך ומורכב, הן בהיבטים הפיזיים